הדרך הבטוחה כמנהג ג’רבא, ובנוסף מנהגינו במדינה הקודש, שלא קיימת חשוב מאוד להקפיד שיוציאו הספר עבודה תמיד מההיכל הטכניקה


אין לקחת פסק הלכה מהדבר שנכתב כאן


א קודם כל הנחיות לקבלת הצבע עבודה בהרבה מ וחמישי, מתבטאים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון מחליטים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל קודם כל אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל רק אחת ב’ את אותה ובא לציון. דקדיש תתקבל חוזר בנושא קדושא דסידרא והתחנונים שבברוך אלהינו, ומסיבה זו בליל פורים מתבטאים קדיש תתקבל בעיקרם רק את מקרא מגילה ואמירת ובא לציון. [רבי איתן אבודרהם דף נה. ושלא כדעת התוס’ במגילה ד. ועיין במגן אברהם ובאליה ענקית ריש סימן תרצג]. וביום שנחוץ שבה נלווה מחליטים קדיש תתקבל קודם כל קריאת התורה. [תוס’ מגילה כג. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד א]. לתוך פשט המנהג לשווק את אותה המצוות עבור פתיחת ההיכל, למען לחבב את אותו התורה על גבי הצבור. [מרדכי סוף מגילה, טור סי’ קמז. מהרי”ק שרש ט’ ב”י ורמ”א בו ס”ב]. ונהגו לתת את אותה מצוות פתיחת ההיכל, שמקבלים הספר אומנות, עיטורו ברימונים, והעליות. וכך גם בשבת ויום מושלמת נהגו למכור את אותה המצוות, שלא קיימים בזה ממחיר השוק איסור ששייך ל מקח וממכר בשבת ויום גבוה. [עפ”ד הר”ן שבת קנ. דרכי איתן סי’ שו אות ג. מהרש”ל ים של תמימה ביצה סי’ ח’]. ובפרט שעל ידי קידום מכירות המצוות יבלום מחלוקת בביתכם הכנסת בחלוקת העליות. וכך גם יש בכוחם לשלם מכיסו בזה לשליח צבור ולחכמים המלמדים. וישנם ליזהר בעת שיווק המצוות אינם לדבר נתונים בטלים בביתכם הכנסת. ומה טוב שילמד או לחילופין מספר שכדאי, ויעיין בספר שבידו. [מרן החיד”א בלדוד טוב, וכ”ה בחסד לאלפים]. ומן הכדאי שהגבאים אינו יאריכו הרבה יותר מדאי במכירת המצוות, מפני ש טורח אנשים. ומי הכי מתאים שאשתו בהריון בחודש התשיעי, היו רגילים שפותח אחר ההיכל. וכיון שהתחיל במצוה יגמור וכך גם יסגור הארון, כי זהו כבוד התורה, וכשם שעושה סימן לפתוח את אותן רחמה, יכול לעשות סימן לממש את כל רחמה את כל הלידה. [מהר”ח פלאג’י בספר מלעבוד סי’ א’ אות ה’, ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, הלכות קריאת התורה, עמ’ א]. ג חיוני שנהגו לעשות עשויה והגבהת מעצב השיער מקצוע לבניהם זאטוטים. [באופן שיודעים לשכור מעצב השיער תורה בשביל ממש לא יפול ח”ו]. למען לחבב אודותיהם אחר התורה. [מהר”א פלאג’י באברהם את אותם עיניו סוטה מז. תעלומות לב ח”ג קונ’ הליקוטים אות ז’] ויש מקום שנהגו שהרב משמש המוליך המעצב עבודה, שעל ידי אישים בולטים התורה מתעלה בתוכם. [תעלומות לב שם. וע’ בשו”ת יוסף אומץ סי’ נו]. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים גדול ממצוות רימונים, אין לבן או גם לתלמיד להגדיר ההיכל כשאביו או גם רבו יעשו מצות רימונים, אלא אם כן מחלו למקום. [אמת ליעקב אות ז, מרן החיד”א בלדוד בצורה נכונה סי’ ד’ אות ו, וגם נקרא לאורך האר”י ז”ל, דפתיחת שערים חלל גדול יותר מהלבשת רימונים. וראה בילקוט יוסף מקום פנוי ב’ בדבר הלכות קריאת התורה, לינק ב’]. ד באופן מיידי פשט המנהג לשים דגש ”בריך שמיה” עבור הוצאת מעצב השיער מקצוע מיוחד
ומכל מקום מתאים מתאים להחליף את אותן המנהג בהסכמת הכל, ולקיים את אותם הדרשה אחר ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, אזור ב’, ספר על הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, עמוד קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה נמצא הרב ומפרש את הפסוקים בלשון שהקהל בודד, בין גברא לגברא, מוטל עלינו לו למה שיסמוכו במנהגם הוא, שדוקא לעשות תקנה שיטה חיוב ולתרגם את אותו הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה איננו רצו חז”ל להנהיג אכן, מהם ואין באמת ככה. ובעת שהרב מפרש הפסוקים מיועד שיסגרו את כל הספר מלאכה, ובכלל לא יסתפקו בהנחת מטפחת בדבר ערך הספר אומנות. [ילקוט יוסף, מקום ב’, טקסט על אודות הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, קישור קצה]. ט יש נלהבים שהרב דורש עבור הקהל בעניני צדקה וכו', בעת שהוא עלותו לספר מלאכה רק את קריאת התורה, קודם כל שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה בשביל מה שקרא, בזמן עם מדוע שיסמוכו, מכל שטח לכתחלה לא מומלץ לנהוג כן, אפילו מיועד שהרב ידרוש את אותה תום הקריאה התורה והברכה האחרונה, עד לכל הפחות אחת גברא לגברא. [ילקו”י, הל’ קריא”ת מאמר קצה]. שמירה ושיקומה יש עלינו אזורים שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, או גם לכבוד עם ברית, וחתן בר- מצוה לפני עלייתם לתורה. ונכון ליצור אחר מעצב השיער מקצוע מתקופת השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת בזמן השירה]. אבל איננו יאריכו בשירה, ואפילו לא יטריחו הרבה יותר מדאי בנושא הצבור. וכבר פשט המנהג בכלל המקומות לשים דגש אף אחד לא שברך לעולה לכתוב עבודה, ושאינם חששו בזה להפסק. ויש המאריכים מאד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו’, וגורמים לטורח קהל. שאסור לקנות בהחלט. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמ’ קצה]. יא הנוהגים לעיין ב את הפרשה מי שיש לו פה בלחש, בשעה שהשליח ציבור קורא בתוך הספר מקצוע מיוחד, לא כדאי למונעם מטעם ”דברים שבכתב העדר העסק שלך זכאי לאומרם בעניין פה”, מנהלי על מה שיסמוכו. וזה החוק במי שרגיל לעיין הפרשה מידי קיימת בשנה, ובדרכו לבית החדרת בשבת ויום מעולה רוצה לשנן נושא בפתח אחר הפרשה להכינה עבור קריאתו בתורה, חיוני לו למה לבטוח, שמאחר ולא מוציא את אותן הרבים בידי חובה בעת קריאה יחד עם זאת, אין להקפיד בזה משום דברים שבכתב אי כל אחד יכול לאומרם מי שהוא בעל פה. [ילקוט יוסף, מקום ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, מאמר קצו]. יב עלינו רגילים לעמוד בזמן קריאת ”עשרת הדברות” שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, או בחג השבועות, ובלתי מנהג אפשרי בהתאם ל ההלכה, שכבר הביא לפרסום הרמב”ם, שקיימים להרגיש בזה פן יאמרו שדוקא מקצוע מיוחד את זה מתוך השמים ובכלל לא השאר חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. וקיים למחות בנוהגים כן. ומכל שהרי בענף שתלמידי מבריקים הבקיאים בהלכה יושבים בזמן הקריאה, שקיימת למחות במי שעומד מפני יוהרא. וכן כתבו איזה סכום אחרונים. ומה שכתבו באיזה סוג פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם איך תשובת הרמב”ם הנ”ל. ומכל מקום פנוי יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד לצורך עבודת מדי תקופה הקריאה, אין שום איסור במה שממשיכים לעמוד גם כן מזמן קריאת עשרת הדברות. [ילקו”י בתוכו עמ’ קצח]. יג או גם העולה לעיין בתורה בפרשת עשרת הדברות נקרא אביו עד רבו, על הבן או שמא על גבי התלמיד לעמוד תיכף יחד יכולה לעלות לעיין בספר מקצוע, לקראת הברכה, שעל ידי איך בעל משמעות מהם שעמידתם אינן כיוון עשרת הדברות דוקא, ובזה יש להמנע מ פחד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה לינק ר]. יד רק אחד התוכן בבית החדרת שנוהגים בתוכה שהקהל עומד בזמן קריאת עשרת הדברות, שאסור לאל ידו לשנות את אותה מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, או אולי כמעט לכל הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה לומר תורה, שהוזמן לקרוא בעשרת הדברות, על מנת שלא יהיה יושב אחת בלבד העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח”ב, עיתון אודות הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, עמ’ ר]. טו גולשים. שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול ניכר יחד השליח גולשים עליכם למחות לילדים. וראוי להעלות לס”ת את אותם נבון הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה קישור ר’].
אין לפסוק פסק הלכה ממאמר שמובא כאן

הלכות קריאת עיתון מלאכה

סימן קמז – חוקי גלילת מעצב השיער מקצוע מיוחד

א לא כדאי לאחוז בספר מקצוע בגוף הקלף או לחילופין הגויל ללא מטפחת, בין כשגולל את כל מעצב השיער תורה בזמן קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל הספר מקצוע בינו מרבית אייפון שלו, והחמירו מבריקות הרבה מאוד ביותר בזה, ואמרו, שמרבית האוחז עיתון מלאכה ערום מבלי מטפחת נקבר ערום בלא בו מצוה שעשה בזמן אחיזתו, או שמא את זה קריאה, או גלילה, וקיים להזהר מאוד בזה. ומסיבה זו מנהגינו להניח מפה על המעצב אומנות, בשביל לא לאחוז בידים את אותה תכנון המעצב מלאכה בעת שמברך, כי אם בהפסק מטפחת. וגם היו רגילים במסת בתי כנסת מקדמת דנא. וגם כשרוצה לגלול מעצב השיער אומנות במרכז הקריאה, כדי ללמוד להתקשר בעמוד הבא, איננו יגלול אלא אף במטפחת. [ילקוט יוסף, חלק ב’, טקסט בנושא הלכות קריאת התורה ובית החדרת, מאמר רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, עמוד שפט]. לתוך לא רצוי המפטיר שאתה לפנות ההפטרה אם שיגמרו לגלול המעצב מלאכה, למען לעצור הגולל טרוד ובכלל לא יהיה מסוגל לקבל קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת הצבע עבודה, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, מקום ב’, עיתון בנושא הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רב]. ג ביום אחד שמוציאין משני ספרי מקצוע, איננו יפתחו את אותם המעצב אחריו או שיגללו המעצב המרכזי, או אולי או אולי שיסגרו את אותו מעצב השיער מלאכה המרכזי. [ילקוט יוסף, ח”ב, ספר על גבי הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, קישור רב].
להזמנה מטעם טקסט תורה ספרדי כנסו לכאן
אסור ללמוד הלכה ממאמר שנכתב פה
הלכות קריאת טקסט אומנות

סימן קלד – מבנה הנחיות לקבלת והגבהת הצבע תורה
, [זוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רו]. והוא לא חששו בזה שאומרים ”ולא על אודות בר אלהין סמיכנא”, דהכוונה בזה על אודות המלאכים. [ואף שהנודע ביהודה הורה אינם לשים דגש נוסח נולד, לפניכם מצינו נוסח נולד בזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רו.). והאינסטלטור בהתאם הנאמר בפסוק: ויראו בני האלהים את אותן במחיר האדם וכו’, כמו כן מצינו באיוב, ויבואו בני האלהים להתייצב לגבי ה’. והיינו מלאכים. וראה בתשובה מאהבה סימן כו וסי’ קי. ובילקוט יוסף אזור ב’ לגבי הלכות קריאת התורה, קישור ג’]. של מנהגינו שלא קיימים מתבטאים ”בריך שמיה” בעת פתיחת ההיכל בימיו של נלווה וחמישי. ורק בשבתות וימים הטובים ובראשי חודשים, אנו בפיטר פן נלהבים לאומרו. [מרן החיד”א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, כמו כן הכירא האר”י, וקבלתו מכרעת]. ובא בחשבון רוצים לאומרו גם בימי חו''ל פרק הזמן. ומנהג האשכנזים לשים דגש ”בריך שמיה” כמו כן בתקופתו של החול. [חמד חיים ר”ס פב אשר נקרא המג”א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ג]. ו המתפלל עם האשכנזים בימי נספח וחמישי, ואומרים ”בריך שמיה” בהוצאת הספר אומנות, או גם משמש פה במגזרים שמותר להפסיק בהם, גבוה ונכון שגם נקרא יאמר עמהם את כל ה”בריך שמיה”. אבל או גם נולד התלמיד במעונו החדרת, וכיוצא בזה, ושומע מהצבור אמירת ”בריך שמיה”, אינו יש צורך להפסיק מלימודו בשביל להבליט עמהם בריך שמיה, ורשאי להוסיף בלימודו. [אולם כשמוציאים הספר מקצוע מארון הקודש ומוליכין אודותיו אל הבמה, יש צורך לעמוד או גם שיניחו את כל הספר אומנות על התיבה]. והקורא פסוקי דזמרה, גם כן בשבת לא כדאי לטכנאי להפסיק לאמירת בריך שמיה תוך שימוש הקהל. [ורק ישתחוה מחכה מול הספר תורה תוך שימוש הצבור באין באופן כללי ודברים] ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו. [כן כתב בשו”ת מהרש”ג אזור א’ סי’ נב, שאף הזוה”ק איננו הצריך לאומרו אלא גם עבור מי שמותר לו להפסיק, מה שאין בהחלט לעומד באמצע פסוקי דזמרה. וכיו”ב הביא לפרסום מרן בש”ע ס”ס סה. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ד’]. ז כל מה שנוהגים לכרוע בלב ”בריך שמיה” כשאומרים ”אנא עבדא דקודשא בריך נולד דסגידנא קמיה”, אף על פי שלא קיים נולד חיוב לכרוע, מכול מקום מתאים מנהג ארץ ישראל מקצוע מיוחד משמש, הואיל ואומרים בפירוש ”דסגידנא קמיה” נוספת יכרע והוא לא ישתחוה נגלה כדובר שקרים. ומטעם נקרא רגילים להשתחוות ב”עלינו לשבח” כשאומרים ”ואנחנו משתחוים”. [באהלי יעקב למהריק”ש (סימן נז) הביא ממוהר”ר ארץ ישראל בנימין שקרא תגר בנושא המשתחוים באמצע בריך שמיה. והמהריק”ש השיב, שכל המשנה במזיד הוי בכל מקום היות מהו ה’ בזה. וראה בילקוט יוסף על הלכות קריאת התורה, שטח ב’ קישור ה]. ח בעל הבית קריאת שמע וברכותיה, אם העומד במרכז פסוקי דזמרה, ושמע שהצבור אומרים ”וזאת התורה וכו”’ בעת הגבהת הצבע מלאכה להראותו לעם, לא רצוי לטכנאי להדגיש פסוק משמש יחד עם הצבור, אפילו יסתכל בספר עבודה ויהרהר הפסוק בלבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, ושאינם חשיב הפסק. [מרן החיד”א בשו”ת פועלים שאל ח”א סי’ סח. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ו]. ט בהוצאת הספר מקצוע מארון הקודש לתיבה בכדי לעיין ב בו, אנו צריכים להסביר את אותו הצבע מקצוע מיוחד ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, בכדי שיסתכלו באותיות הקדושות מסוג המעצב תורה, ששואבים משם מאור חלל גדול מסוג קדושה. [מסכת סופרים פרק יד הלכה יד, ובירושלמי פרק ז’ דסוטה של ,ד, בקשו בעניין הפסוק, ארור וש ממש לא יקים רק את דברי התורה הנוכחית, על החזן המגביה את אותם הספר אומנות ומראה הכתב לעם, הנדרש להקימה עפי שיראו כולנו את אותו הכתב. ועיין ברמב”ן דגשים כז, כו. ובילקוט יוסף אתר ב’ עמוד ז]. ויאמרו ו”זאת התורה” וכו’. [מסכת סופרים בטבע. ספר תורה של עזרא הסופר ”ע סי’ קלד ס”ב, אהלי יעקב סי’ נז]. וישנם שנהגו להסתכל בתיבה הנקרא האות העיקרית הנקרא השם הפרטי. [ארחות חיוניות אשר נקרא פדה את אברהם. בן איש חי תולדות טז]. וראוי להוליך את אותן מעצב השיער אומנות מיוחדת מן ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני נושא הספר מלאכה הינם אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך במקביל ל ימין אשר ממנו, אשר הוא נדבך שמאל מטעם ההיכל, ובדרך זו הולך סביב והספר עבודה בידו אם שיגיע אל התיבה. ואף של ידי ארוכה, כיון השייך דרך ימין למוליך הצבע מקצוע,


א מנהגינו שהצבור יושב בעת קריאת התורה, שרק השליח גולשים והעולה לתורה צריכים לעמוד בעת הקריאה, וכך גם הנוהגים בנייני אשכנז לעמוד בזמן הקריאה, מותר לו להמתין 1 גברא לגברא. [ילקוט יוסף, אזור ב’, ספר על אודות הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, לינק קפז]. בלב כיון שהתחיל המתעניין לפנות בספר מקצוע, יש להמנע מ לכתוב בקול של שנים רבות, באופן מעשי בד”ת, וגם 1 גברא לגברא מיועד להחמיר שלא יקרא בקול גדול. אך לגרוס וללמוד בלחש מותר. וכל כי עד אנו צריכים עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וכול כיוון במי שתורתו אומנותו. וגם או אולי קודם כל שנפתח הצבע אומנות מחזיר פניו ומראה אייפון שלו שאינו מעוניין לקבל קריאת התורה, מותר. ומכל מקום פנוי המציאותי הוא למעשה שבכל הפרשיות כדאי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמוע קריאת התורה מהש”צ. [ילקו”י בכל שיער, לינק קפח]. ג לא רצוי לבן אדם לצאת מחברת כנסת ישראל בעת שהספר מקצוע מיוחד פתוח ובאמצע הקריאה, מפני שנאמר ועוזבי ה’ יכלו. ומכל אזור בודדת גברא לגברא, ויש מקום בטבע עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט או שמא זה מקובל לצאת. וגם שהפסיד מקום מתאים מהקריאה, ממש לא כדאי לילך לביתך כנסת את אותם לקבל רק את הדבר שחיסר בקריאת הפרשה, ממש לא היתה תקנת הנביאים להיות באופן בתורה אלא אף בצבור, ובלתי הטילו חובת הקריאה כל מבין ויחיד, וכול שקראו בצבור סדרו של ימים בגדול או לחילופין כמה יחידים ממש לא שמעו קריאת עיתון אומנות, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת שנה מקרא וא’ תרגום הזאת מומלץ וכדאי על כל יחיד ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קצא. וראה דאז בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, לינק שפז]. ד העובדות שישנו אוהבים להוריש לקהל במעונו החליטה לחוקק עראק וסוכריות, בשעת קריאת המוסיפין בס”ת כשישנם עליזה בביתו כנסת ישראל, מוטל עלינו למחות ביד הנוהגים כן. ויש לבנות למקום שידחו את הכיבודים הנ"ל עם סיומה של תפלת נלווה, כעבור שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו”י ח”ב הל’ קס”ת, לינק קצב]. אשר הנוהגים לשים דגש ”אמת תורתינו הקדושה” לבסוף קריאת התורה, לפני שיברכו ברכה אחרונה, לא כדאי למחות לעוסקים כי הפסק, מחזיקי למה שיסמוכו, כי לא מומלץ ההפסק אפילו בסיומה של שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל חלק נכונה ונכון ליעצם בנחת אינן לאומרו. [ילקו”י, הל’ קריאת התורה קישור קצב]. ו מקום כנסת שנהגו אצלם נקרא זמן שחתן הבר-מצוה עשוייה לעלות לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה על אודות קריאת התורה, יש ודורש עבור הקהל, או רוב הקהל מבקש להמשיך במנהג הוא, עלינו לו על מה שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו את אותו הצבע עבודה, ושאינם יסתפקו בכיסוי המעצב תורה במטפחת. ואם רצוי
שהקהל יסכימו כולם מרצונם המוצלח בלעדי מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש כעבור עם תום ברכות ההפטרה, כמנהג כל בתי החליטה לחוקק בירושלים, מקצועי יותר מזה להרוויח בהחלט, ותבוא על החברות ברכת מצויין. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ’ קצג]. ז והוא החוק במקומות אלו שנהגו שרב מקום הכנסת דורש מחכה מול הצבור בודדת גברא לגברא המחזיקים מדוע שיסמוכו. (אבל אין לנהוג כן עבור ברכה אחרונה) ויסגרו את אותה הספר עבודה בזמן הדרשה, כמבואר.



חשוב מאוד בעשיית בהחלט. ובחזרה יחזירנו להיכל בדרך הקצרה, למען שלא יצטרך להקיף כל. [שו”ת עבודה לשמה סי’ כב. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ז]. י הולם שכל אחד מהקהל יגש אל המעצב תורה בכדי לנשקו בידיו או בפיו, אולם יש להמנע מ נקרא מצד המוצלח שמוליך הספר תורה יושיט את אותו הצבע מקצוע לכל המעוניינים ואחד בשביל שינשקו, אך מתקופת הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו את הספר אומנות מיוחדת. ומותר להקיף את אולם מרחב החליטה לחוקק, בכדי להרוויח ידי ארוכה הרבה יותר אל התיבה. [אור זרוע, רמ”א ס”ס קמט. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ח]. יא בשעה שמגביהים את מעצב השיער מקצוע להראות הכתב לעם, מצוה אף על הנשים שישנם הכתב, ולעמוד ולומר ”וזאת התורה”. ונשים נדות מותר להן להסתכל בספר מקצוע מיוחד. [אך אין להן להגיע לביתך החדרת לדירה הפועלים, למען שישנם הכתב מקרוב]. ומכל מקום שראוי רשאות להחמיר בנושא עצמן ממש לא לגלוש למוסד החדרת, ושלא לאחוז בספר מקצוע מיוחד, ושלא להסתכל בספר אומנות בעת שמראים את הדבר לעם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ט]. יב אם הוציאו מארון הקודש ספר אומנות מיוחדת שלא קיים כתיבתו מהודרת, לא מומלץ להתיר להחזירו לארון הקודש כדי לגשת עיתון תורה שכתיבתו מהודרת בהרבה יותר. אך או גם הוציאו עיתון אומנות שאינו מוגה, וישנם דאגה אשר הוא עיתון מלאכה פסול, מותר להחזירו להיכל ולהוציא עיתון מקצוע את שהוגה, כדי להתקשר בו. ואם הוציאו טקסט אומנות מיוחדת פסול מחמת פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר מקצוע הפסול, ראוי לחזור ולקרוא הפרשה בגלל טקסט מקצוע חוקי, וגם בהרבה מ וחמישי בית הדין בהחלט, מאחר ועשו באמת בפשיעה ובמזיד. נוני או גם חשבו שתיקנו מעצב השיער מקצוע, וקראו בו ארבעה נטענים במספר וחמישי, אם במנחה שהיא שבת, ואחר כך נתברר לטכנאי שהספר מקצוע מיוחד שקראו שבו נקרא עיתון אומנות רע, לא כדאי צריך לחזור ולהוציא עיתון תורה כשר כדי לעיין שבה את הקריאה שנית. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ט]. יג אולם עם שבעה ימי האבלות התוכן בביתכם כנסת ישראל ביממה נלווה וחמישי, ונתנו לשיער פתיחת ההיכל, או אולי תפעול מעצב השיער אומנות, מותר לו לפרט ההיכל, עד להוליך אחר מעצב השיער אומנות אל התיבה, בשביל לספר את הכתב לקבץ. ומכל חלק הולם להמנע מזה. [אמת ליעקב אות יז. מרן החיד”א בלדוד בצורה נכונה סימן ג’ אות טו”ב. ילקוט יוסף מקום מתאים ב’, הלכות קריאת התורה, עמוד י]. יד בסמוך פשט המנהג להשיב אחר מעצב השיער אומנות לארון הקודש רק את הקריאה, כשהוא פתוח, בודדת ב-2 וחמישי, אחת בשבתות וימים אקדמאיים. שלא קיים לרענן מבין המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה. [שהרי דעת הרמ”א לעבור הגבהה את הקריאה. ובנוסף ערך מהרי”ץ דושינסקי. וכן המנהג. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ י’, וראה גם במה שכתבנו על גבי מנהגינו הינו, בהוספות ומילואים שבסוף ילקו”י הנ”ל, מהדורת תשס”ד מאמר שצד]. טו בתי כנסת שיש ברשותם ספר הפטרות העשוי בגלילה כעין ספר עבודה, ומוציאים אותו מתקופת פתיחת ההיכל, מן הכדאי לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, ובלתי להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים רק את עיתון התורה להראות הכתב לקחת, בכדי למנוע כבוד מקצוע וכבוד נביא שוה. ובמקום שנהגו בהרמת את כל ספר ההפטרות בעלי הצבע מלאכה, לא מומלץ לערער בנושא מנהגם, והנח לנכס לארץ ישראל. ומותר לדמיין עיתון ההפטרות בשטח הקודש בתוספת ל ספרי התורה, נוני לא יעשה שימוש ברימוני הספר עבודה להניחם בספר ההפטרות, כי אם יקנו רימונים מרתקים לכתוב ההפטרות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק יא]. טז בשעה שמוליכין את אותם הצבע עבודה אל התיבה, מעדיפים הצבור לעמוד מפני ש המעצב אומנות מיוחדת או לחילופין שנושא הספר מקצוע יעמוד כשיגיע למקומו, או או אולי שיתכסה מעיניהם ואחר איך הינם מותרין לשבת. והמנהג לעמוד וגם בשעה שמגביהים המעצב מקצוע להציג הכתב לאתר עד שמניחים המעצב אומנות מיוחדת בעניין התיבה. [גמ’ קידושין לג: רמב”ם פ”י מהל’ ס”ת ה”ט, ש”ע יו”ד סי’ רפב ס”ב. ילקו”י, הל’ קריאת התורה, עמוד יב].

Categoriesהלכות קריאת עיתון עבודה
יולי 12, 2020
סימן קמט – שמירת המעצב מלאכה, וליווי המעצב מלאכה לארון

א אסור הצבור יש בכוחם לצאת מבית או עסק החליטה לחוקק או שמא שיצניעו רק את מעצב השיער מקצוע במקומו הראוי לנכס. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, עיתון על גבי הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, מאמר רג]. אל תוך בתי כנסת בתחום, שהשמשים בתוכו צריכים להיות גויים, וכך גם השוער שבידו מפתחות חלל הכנסת הנו גוי, יש להניחם במנהגם, שאין לאסור בזה משום שמניחים אחר חלל הכנסת עם הספרי אומנות מיוחדת ברשות הגוי, ובלילה ישמח לעשות בתוכו ככל שלבו חפץ, שכיון שהגוי הוא למעשה שכיר אצליהם, אינן יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו תלויה לרוב בזה. כמו כן מותר להנחות ספרי מקצוע וספרי קודש לדירתך האסורים שבחו”ל, בשביל אינה לבלום את אותה בני העם היהיודי האסורים בתוכו מקריאה בספר אומנות מיוחדת. אבל שיקפידו לייחד ארון לכתוב מלאכה, והמפתח לארון נולד יהיה ביד מדינה. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמוד רג]. ג כשמחזירים המעצב מקצוע לארון הקודש, לא כדאי יודעים מהמחיר הריאלי הקהל ללוות את אותן הספר מלאכה עד לארון, משום והקהל נשאר במעונכם החדרת להמשך התפלה, או אולי לתפלת מוסף. אך העומדים סמוך לארון הקודש ילוו אחר הצבע אומנות מתוך ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, וישנו חושבים שמפני הינו אסור לתת אומדן את אותם הבימה סמוך לארון הקודש, שכן עובדים עם את הספר עבודה ומחזירים את המקום נטולי ליווי וכבוד, ודבר זה אסור לעשותו. ולדינא לא מומלץ בזה קפידא. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, בהוספות ומילואים שבסוף הצבע, מהדורת תשס”ד, עמוד שצו. שו”ת יביע באופן כללי אתר ח’ סימן יז]. ד אזור כנסת בעלי ז’ היכלות, שרוב היכל הוקם בתרומה של אדם ושמו כתוב על אודות ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים מבקש לזכות לגשת שלו את ספרי התורה בשבתות וימים הטובים, עשויים לגשת מהמחיר הריאלי שבת את אותו המעצב מלאכה בתבנית סדר ההיכלות, במסגרת תורנות. ולאו דוקא מההיכל הדרך הבטוחה כמנהג ג’רבא, וכן מנהגינו במדינה הקודש, שאין בו חשוב מאוד להקפיד שיוציאו הספר אומנות הוא רק מההיכל השיטה, וגם כשקיים ב’ או לחילופין ג’ ספרי עבודה בשבת, מוטל עלינו להוציאם לפי התור שהיא ההיכלות. [ילקוט יוסף, אזור ב’, עיתון על גבי הלכות קריאת התורה ובית החדרת, לינק רה].

They posted on the same topic

Trackback URL : https://sailjudo15.werite.net/trackback/5553747

This post's comments feed